<h1>האגודה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ארבעה ראשי שנים הן, באחד בניסן ראש השנה למלכים [ולרגלים] באחד באלול למעשר בהמה רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי, באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטות וליובלות לנטיעה ולירקות, בא' בשבט [ר"ה] לאילנות דברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו. יש גאון שכתב דאין להתענות בכל ארבעה ראשי שנים זה כזה מדמני להו בהדדי (התשובה היא במרדכי דף שי"א) עיין לקמן בסוף המסכת.
דתנן שטרי חוב המוקדמים פסולין פסקו התוספות כל שטר שיש בו ספק ויכולין ליישבו בשום ענין אין לפוסלו. (דף ש"א במרדכי פרק זה תמצא תשובה שטרי שלא היה מכוין היום לכמה בחודש ולא פסל השטר).
<h2>דף ד.</h2>
נותן צדקה לעני כדי שיחיו בניו הרי זה צדיק גמור ולא דמי לעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, דהתם מתחרט ותוהא אם לא יתנו לו פרס.
לרגלים לבל תאחר דתניא כיון שעברו שלשה רגלים עובר בל תאחר, רבי שמעון אומר שלשה רגלים כסדרן וחג המצות תחילה, [וא"כ] פעמים ג', פעמים ד', פעמים ה' [ו' ע"א] אמר רבא וצדקה מחייב לאלתר, היכי דקיימי עניים אבל במקום שאין עניים יכול להמתין ג' רגלים ואחרי כן יעבור אם לא יחזור אחריהם.
<h2>דף ד:</h2>
[פז"ר קש"ב] עיין פרק קמא דיומא [ב' ע"ב].
<h2>דף ו.</h2>
אלא אם כן מבקשים ממנו ממון ואין לו פירש"י בזבחים [כ"ט ע"ב] ממון שגזל, ור"י פירש בנדרים והכי אמרינן פרק במה מדליקין [ל"ב ע"ב] בעבור נדרים מתה אשתו.
<h2>דף ח.</h2>
לרבי אליעזר מונין מתשרי ולר' יהושע מניסן ואנו מונין מולדות מתשרי ותקופות מניסן ופירשו בתוס' (שם מבואר היטב) דזהו הטעם דאנו מסירים ז"ט תרמ"ב, כי אנו מחשבים לבהר"ד והוא הי' מולד מתשרי תהו, ולתקופות מונין מניסן ויתרון החמה לחצי שנה ה' י' תרמ"ב ותקופת תשרי קדמה למולד א' כ"ג פי' יום א' כ"ג שעות עם ה"י תרמ"ב ויהי' ז"ט תרמ"ב. ויש מפרשים משום דנהגה הלבנה נזיפה בעצמה ז"ט תרמ"ב ואין נראה לר"י.
<h2>דף ח:</h2>
חג שהחדש מתכסה לומר בר"ה ושני שעירים לכפר או [יאמרו] שעי' לכפר מלבד עולת החדש ומנחתה ושעיר לחטאת עיין פרק (בתרא) [ב'] דביצה [ט"ז ע"א]. [נוסח מהר"י ווייל. ושני שעירים לכפר מלבד עולת החדש].
<h2>דף ט.</h2>
לאפוקי מר' יהודה דאמר שנת נ' עולה לכאן ולכאן פסקו התוס' כרבי יהודה ונ"מ לענין השמיטה מתי היא עיין בסמ"ק ובספר התרומה.
<h2>דף ט:</h2>
כאלו התענה תשיעי ועשירי פיר"י דאסור להתענות בערב יוהכ"פ.
אחד המבריך ואחד המרכיב פר"י חייב בערלה שנפסק מן האילן ומבריך. ובפרק משוח מלחמה (דף מג). אמר רבי אליעזר בן יעקב מבריך ומרכיב פטור. ומותר לקיימם בשביעית פר"י דמותר ליטע שלשים יום לפני ר"ה לכתחילה.
<h2>דף י.</h2>
ופירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט כו' בהלכות גדולות יש פירות רביעית בתר דפריק להו, אסורין עד דעיילי שתא חמישתא. ופי' בתוס' דשיבוש הוא מן הסופר, דאותם דחנטו קודם ט"ו בשבט ברביעית אסורין לעולם ואותם דחנטו אחר חמשה עשר שרו מיד בתר דפריק להו.
<h2>דף י:</h2>
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים שתי שבתות ובפרק הערל (דף פג [ע"א]) אמרינן אמר רב הלכה כרבי יוסי ופסק רב אלפס בפרק זה (דף ש"ב) הלכה כרב.
תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם פירוש אדם, אבל בכ"ה באלול תחילת בריאת העולם. בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו, בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה ויצא יוסף מבית האסורין [י"א ע"א] ובטלה עבודה מאבותינו ממצרים. בניסן נגאלו ובתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם ונולדו (אבותינו) [האבות] ומתו. בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה כדלעיל עד בניסן נגאלו ועתידין ליגאל.
<h2>דף יב:</h2>
לנדרים למאי הילכתא לכדתניא המודר הנאה מחבירו לשנה מונה י"ב חדש. לשנה זו אפילו לא עמד אלא בכ"ט באלול כיון שהגיע באחד בתשרי עלתה לו שנה.
<h2>דף טז.</h2>
בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על האילן. בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון שנ' [תהלים ל"ג] היוצר יחד וגו', ובחג נידונין על המים. תניא תבואה שאירע בה קרי או אונס קודם הפסח נידונת לשעבר.
כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי יוסי פירוש שלא יחלו אבל רפאינו מצלינן אליבא דכולא עלמא דלא נגזר מתי יתרפא.
אמרו מלכיות זכרונות שופרות אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל כדי (שיזכור) [שאזכור] לכם עקידת יצחק. בפרק ראהו בית דין [כ"ו ע"ב] פסקו כרבי יהודה דאמר של אילים כפופים. ומצוה לחזר על של אילים.
אמר רבי יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבים [ע"ב] וכשהן עומדין כדי לערבב השטן ומשום בל תוסיף ליכא, כיון שאינו מברך פעם שנית ליכא בל תוסיף.
<h2>דף טז:</h2>
אמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה דלא איערבב שטן פירש בה"ג לאו דאיקלע בשבתא אלא דנאבד שופר או אונס אחר כיוצא בזה. אמר רבי יצחק שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם. קיר נטוי עיון תפלה ומוסר דין על חבירו פירוש עיון תפלה שמצפה מתי תבא תפלה שתהא נשמעת, אבל טוב שידקדק בכיון תפילתו. חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. ארבעה דברים מקרעין גזר דין. צעקה. צדקה. שינוי השם, שינוי מעשה, ויש אומרים שינוי מקום.
אמר ר' כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחין בר"ה של צדיקים [גמורים] נכתבים לאלתר לחיים, ושל רשעים גמורים נכתבין לאלתר למיתה ושל בינונים נכתבים ביום הכפורים. הקשה ר"י הלא כמה מומרים מאריכים ימים, וכמה צדיקים נפטרים, אלא לפעמים בקדושיו לא יאמין, ופעמים רשע (מת) ומאריך לו מזכות אבותיו או טובה מעט שעשה. אלא פירושו צדיקים בדין זה ורשעים פירושו שמתחייבין בדין זה. אפילו צדיק כל ימיו ומרד באחרונה ותוהא על הראשונות אבד כל צדקותיו וכל שכן איפכא.
<h2>דף יז.</h2>
פושעי ישראל קרקפתא דלא מנח תפילין. פירוש רבינו תם דאינו מניחן מחמת בזיון אבל אם (נראה) [ברי] לו שאינו כדיי להניח תפילין אינו פושע ורבינו משה מקוצי פירש אין לנו ערב לפירוש זה אלא כל איש יחזור להניח תפילין פ' ריב"ן זאת נחמתי דאיתא במדרש [מכילתא בא י"ז] העוסק בתורה פטור מתפילין, והקורא קריאת שמע כעוסק בתורה.
נושא עון עובר על פשע, תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן המדה. פירוש מידה אחת משלש עשרה מידות, אדם צדיק אם נכשל פעם אחת או שתים מעביר, ועון עצמו אינו נמחק אם יעשה יותר חזרה וניעור עיין בספר רב אלפס פירוש י"ג מדות. בתוספות ב' מידות אחת קודם שיחטא ואחת אחר שיחטא, אל מדת רחמים וכן הוא אומר [תהלים כ"ב] אלי אלי למה עזבתני, רחום, וחנון, ארך אפים, ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עון ופשע וחטאה. ונקה. ובמגילת סתרים (ובר"ן ובתו' ר"ה דף י"ז תמצא הכל מבואר), אינו מונה שם ראשון כי אומר [ויקרא] ששמו השם אל רחום ומונה נוצר חסד א' לאלפים ב'.
<h2>דף יח.</h2>
על ששה חדשים שלוחים יוצאין על ניסן אב אלול תשרי כסלו אדר וכשהיה מקדש קיים על אייר מפני פסח שני. [ע"ב] יש שלום שמחה, יש שמד צום, י"ז בתמוז ג' בתשרי י' בטבת. אין שמד ואין שלום רצו מתענין לא רצו אין מתענים, וכ"ש תענית אסתר. ועתה קבלום עלינו אבותינו ואין לפרוש מן הצבור. אכן מפני אונס קל יכולים ללוות ולפרוע עיין במסכת תענית [י"ב ע"ב].
<h2>דף יט:</h2>
והילכתא בטלה מגילת תענית והילכתא לא בטלה, [וקשיא הלכתא אהלכתא, לא קשיא] הא בחנוכה ופורים, הא בשאר ימים בטלה.
<h2>דף כ.</h2>
ידעין חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו משום ירקי' ומשום מתיא.
<h2>דף כ:</h2>
ידע מר הא דתניא בסוד העיבור, נולד קודם חצות או אחר חצות הלילה א"ל לא א"כ וכו' פי' רב סעדיה גאון הלבנה לעולם לפני חידושה בקרן מזרחית דרומית ולאחר חידושה בקרן מערבית דרומית, וכשהיא במזרח נראית לבני מזרח בני בבל, ואינה מתכסה מהן אלא ו' שעות, וכשהיא במערב נראית לבני ארץ ישראל. ובתחילת החדש היא מאירה בתחילת הלילה ולבסוף החדש בסוף הלילה. ולעולם מה שחסר לה בלילה היא משמשת ביום (הכל מפורש בפירש"י ובתוס' דף כ) ואנו אין פוסלין מולד זקן אלא כשנולד אחר י"ח שעות.
<h2>דף כא.</h2>
רבא הוה רגיל דיתיב תרי יומי כיפורים זימנא חדא אישתכח כוותיה, רב נחמן יתיב כולא יומא בתעניתא לאורתא אתא ההוא גברא ואמר למחר צומה רבה במערבא אמר קלים היו רודפינו.
כי חזית תקופת טבת דמשכא עד שיתסר בניסן עברוה. פי' בתו' דקיי"ל פ"ק דסנהדרין [י"ג ע"א] כרבי יוסי דאמר יום תקופה מתחיל.
<h2>דף כב.</h2>
אב ובנו שראו החדש מעידין.
<h2>דף כג.</h2>
גזירה משום ביטול מלאכה לעם. נשים אין עושין מלאכה בר"ח בפרקי רבי אליעזר [פמ"ה] עיין פרק במה מדליקין [כ"ד ע"א]. ובכמה דוכתין.
<h2>דף כג:</h2>
בראשונה לא היו זזין משם כל היום כולו דהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות ומיירי אחר שנפרצו פרצות בירושלם. דאי מוקפת מחיצות כל העיר כד' אמות.
מעולם לא ראתה חמה לא פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת.
<h2>דף כד.</h2>
לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה נגד אולם חצר נגד עזרה מנורה נגד מנורה [ע"ב] אבל עושה של ה' או של ו' ואפילו של שאר מיני מתכות ר' יוסי בר יהודא אומר אף של עץ לא יעשה.
<h2>דף כד:</h2>
אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי אלמא תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם פיר"י הך סוגיא כאביי ואנן קיי"ל כרבא ולפי זה מותר לעשות צורת אדם. ומיהו אין ראיה דמצי רבא למידרש לא תעשון אתי וכן תניא לקמן טבעת שחותמה שוקעת אסור לחתום בה עיין פרק כל הצלמים [מ"ג ע"ב].
לא תעשון אתי ואם תאמר מאי קאמר להשלים לארבעה, תיפוק ליה משום פרצוף אדם לחודיה, ותי' ר"י דהכא דאיכא צורות אחרות בהדי שרי טפי אי לאו ד' פנים. אי נמי מצא פרצוף אדם עשויה כבר לא ישלים לארבע פנים.
אלא במדור העליון. לא הדר אביי משינוייא קמא וכולהו שינויי צריכי כי בענין אחר שרי.
שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו. אע"ג דאמירה לכותי שבות כדמוכח פרק הפועלים [צ' ע"א] חסום פרתי מ"מ הכא משום מצוה שרי ויש ליזהר כשמלוים לכותים שלא יאמר ישראל לכותי חתום הכתב אך יניח הכותי לחתום מעצמו ויביאנו לו.
סמי עיניה דדין. מפרש בהלכות גדולות צורת דרקון הוה ולכך החמיר ומשני חותמא בולט הוה, אבל היכי דאינו בולט כגון צורת אזו"ר וכיוצא בו מסמנים וצבעים שרי.
והא רבן גמליאל (אחרים עשו לו) [יחיד הוא] והקשה ר"י והא לבנה לאו בולטת, ותירץ דלבנה אפי' אינה בולטת אסור דהא אינה בולטת ברקיע.
<h2>דף כה.</h2>
אמר רבי שמעון בן גמליאל כך מקובלני מבית אבי [אבא] שאין חידושה של לבנה פחותה מכ"ט י"ב תשצ"ג. ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה הספד גדול לא מפני שהיתה ראויה לכך, אלא להודיע שלא קידשו בית דין את החדש מכאן משמע דאין להספיד בראש חדש.
<h2>דף כה:</h2>
ראוהו בית דין וכל ישראל ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה הרי זה מעובר.
סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש [כ"ו ע"א] אין עד נעשה דיין פירשו בתוס' שלשה ענינים, בדיני נפשות אפילו עד הרואה אינו נעשה דיין, בדרבנן כגון קיום שטרות אפי' עד המעיד נעשה דיין, ובדיני ממונות עד המעיד אינו נעשה דיין ועד הרואה נעשה דיין.
<h2>דף כו.</h2>
כל השופרות כשרין חוץ משל פרה שנקרא קרן.
<h2>דף כו:</h2>
שופר של ראש השנה של יעל פירש"י של חי' אישטנבו"ך ובערוך פירש כשבה (קטנה) [נקבה] ודרך קרנה להיות פשוט. ושני חצוצרות משני הצדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרות. [כ"ז ע"א] במה דברים אמורים במקדש, אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות, מקום חצוצרות אין שופר. [כ"ו ע"ב] שוה יובל לר"ה לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר בראש השנה של זכרים כפופים וביובל של יעלים. אמר ר' לוי הלכה של ר"ה ויהכ"פ בכפופים. ופי' ר"י דוקא לכתחילה פליגי אבל דיעבד בין של זכר בין של יעל, ואם לא מצא יביא של שעיר עזים ובלבד שיהא כפוף.
<h2>דף כז.</h2>
בתורה אחד קורא אבל לא שנים והא דאמר [ב"ב ט"ו ע"א] שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם פירוש שאין מפסיקין אותם לשנים לזה ד' פסוקים וכן לאחר ומה שנהגו עתה לקרות שנים יחד דסמכינן אמסכת ביכורים [פ"ג מ"ז], מפני הבושת התחילו מקרין מי שיודע ומי שאינו יודע.
(יהב דעתיה ושמע) ופר"י צריך שישמע תקיעה כשיעורה ואם שמע תחילתה או סופה לא יצא.
כמאן מצלינן זה היום תחילת מעשיך כרבי אליעזר פי' ר"י תחילת מעשה לדין העולם דאי לבריאה קי"ל כר' יהושע והא דיסד הקלי"ר בתשרי [נברא] (ובקרובת) [ובקרובוץ] דפסח יסד בניסן נברא שמא דעתו בתשרי עלה במחשבה ובניסן נברא.
שופר שנסדק ודבקו פסול פיר"י נסדק מצד אחד מסופו לראשו דגרע מדבק שברי שופרות.
<h2>דף כז:</h2>
ניקב וסתמו אם [מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר פר"י אם מעכב התקיעה לאחר שנסתם פסול, ואם לא סתמו אפילו] מעכב את התקיעה כשר כדאמרינן בירושלמי [פ"ג ה"ו] כל הקולות כשרין בשופר ואם הי' מעכב קודם סתימה וסתמו במינו וחזר לכמות שהי' כשר.
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות לתוך הפטם אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא. הי' עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא וקי"ל כרבי יהושע בן לוי [פסחים פ"ה ע"ב] דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת לענית קדיש וקדושה וברכו, אם יש עשרה בביהכ"נ, אבל להצטרף לעשרה בעינן שיהיו בביהכ"נ כדמוכח בפרק כל גגות [צ"ב ע"ב]. לא שנו אלא לאותם העומדים על שפת הבור, אבל העומדים בבור יצאו.
ת"ר ארוך וקצרו כשר. גרדו והעמידו על גלדו כשר. ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול. שלא במקום הנחת פה כשר. ציפהו זהב מבפנים פסול, מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהי' פסול, ואם לאו כשר. נתן שופר בתוך שופר ותקע בו, אם קול פנימי שמע יצא, ואם קול חיצון שמע לא יצא. הפכו כגון שהרחיב הקצר לא יצא. דבק שברי שופרות פסול. הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו (פסול). ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול, רבי נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול. אמר רבי יוחנן והוא שנשתייר רובו, מכלל שלא במינו אע"ג שנשתייר רובו פסול. נסדק לאורכו כל אורכו פסול. ורחבו כל רוחב הקיפו, נשתייר ממקום הסדק עד הנחת הפה שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול. וכמה שיעור תקיעה פירש רבן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. הי' קולו עבה או דק או צרור כשר שכל הקולות כשרין לשופר. שלחו ליה לאבוה דשמואל קדחו בזכרותו ותקע בו יצא דמין במינו אינו חוצץ.
<h2>דף כח.</h2>
אמר רב יהודא בשופר של עבו"ז לא יתקע, ואם תקע לא יצא בעבו"ז דישראל, אבל דכותי מצות לאו להנות ניתנו. [וכגון] שהגביהו שלא לקנותו וכן לולב של עבו"ז ביום טוב שני שלא להקנותו. שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא. ושל שלמים אפילו בשוגג לא יצא.
המודר הנאה מחבירו תוקע לו תקיעת מצוה המודר הנאה מן השופר תוקע בו. המודר הנאה ממעיין טובל בו בימות הגשמים ולא בימות החמה בפרק שני דנדרים [ט"ז ע"ב] מסיק דאם אמר הנאת סוכה עלי בין בלשון שבועה בין בלשון נדר שרי, דמצות לאו להנות ניתנו. אבל אם אמר ישיבת סוכה עלי קונם או אפילו קונם שלא אשב בסוכה אסור לישב בסוכת מצוה דבלשון קונם מיתסר חפץ עליה ולכך אסור, דאין הסוכה משועבדת לו, אבל אם אמר שבועה שלא אשב בסוכה או אפילו ישיבת סוכה עלי שבועה, לשון שבועה אוסר עצמו על הסוכה והואיל והוא משועבד לא מצי אסר. ונראה הוא הדין גבי שופר אם לא נחלוק גבי סוכה בלא מצוה יש הנאה בישיבה אבל שופר אין הנאה כי אם מצוה.
<h2>דף כח:</h2>
כהן דבריך אי מיתרמי ליה ציבורא אחרינא אי בעי הי' מברך פי' ר"י מכאן משמע כהן שנשא כפיו פעם אחת ביום אינו עובר [בעשה] אחרי כן אפילו אם יאמר לו, מדקאמרינן אי בעי.
<h2>דף כט.</h2>
תנא נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע משמיע ולא שומע לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע ואפילו נתכוין משמיע להוציא עצמו אינו יוצא שומע עד שיכוין משמיע להוציא השומע, והני מילי ביחיד אבל בציבור כיון דדעתיה אכולי עלמא (לא בעינן עד דמכוין לגופיה).
חרש שוטה וקטן אין מוציאים אחרים ידי חובתן. זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים. ת"ר הכל חייבים בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים גרים משוחררים טומטום ואנדרוגינוס, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין. אנדרוגינוס מוציא מינו, טומטום אינו מוציא לא מינו, ולא את שאינו מינו. חציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא.
תני אהבה כל הברכות אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין. בעי רחבה [ע"ב] ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש מהו, ופשיט דמוציא, דרב פפי הוה מקדש וכי אתי אריסיה הדר מקדיש. ת"ר לא יפרוס פרוסה לאורחין אא"כ אוכל עמהן אבל פורס לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות. בהלל ובמגילה אע"פ שיצא מוציא.
<h2>דף כט:</h2>
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת תוקעין במקדש ולא במדינה משום גזירה דרבה משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעין בכל מקום שיש בו דין אמר רבי אלעזר ביבנה בלבד וכל זמן שבי"ד יושבין.
<h2>דף ל.</h2>
בראשונה הי' לולב ניטל כל שבעה במקדש. ובמדינה יום אחד התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא ניטל [במדינה] כל שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור.
<h2>דף לא.</h2>
במוספי דשבתא מאי אמור הזי"ו ל"ך וכן חולקין בבית הכנסת ה'אזינו ז'כור י'רכבהו ו'ירא ל'ולי כ'י ידין וכן מנהג וכן גרסת הספרים, ובמסכת סופרים [פי"ב ה"ח] גרסי' ו'ישמן לו ור"ח גריס ו'יר'א ל'ו.
<h2>דף לב.</h2>
בסדר ברכות קיי"ל הלכה כר' עקיבא דאמר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע, שופרות ותוקע, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.
אין פוחתין מעשרה מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש יצא. פי' שלש מכולן אחד מן התורה ואחד מן הנביאים ואחד מן הכתובים. אין מזכירים מלכיות זכרונות ושופרות של פרענות. מתחיל בתורה ומשלים בנביא. רבי יוסי אומר השלים בנביא יצא וקיי"ל כרבי יוסי והא דבכל דוכתין מקדים נביאים לכתובים, והכא מקדים קראי דכתובים, משום דקראי דתהלים נאמרו קודם, ומה שנוהגין להשלים בתורה עבדינן כרבי יוסי דאמר המשלים בתורה זריז ומשובח וכוותיקין. אמר רב המנונא הלכה כרבי יוחנן בן נורי. ומסקינן [ל"ה ע"א] כיון דאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך בין יחיד בין צבור עד כאן לשון רב אלפס (וכן פירש"י) [ובפירש"י] דלא קאי הא אלא המקראות דמוסף ולא אמלכיות זכרונות ושופרות.
<h2>דף לב:</h2>
אין מזכירין זכרונות של פרענות ולא זכרונות של יחיד אפילו לטובה כגון זכרה לי אלקי לטובה. פקדונות כגון פקד פקדתי הרי הן כזכרונות דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר אינה כזכרונות. ואע"ג דרבי יוסי ורבי יהודה הלכה כרבי יוסי הכי נהוג כרבי יהודה.
שמע ישראל מלכות דברי רבי יוסי [רבי יהודה אומר אינה מלכות והלכה כרבי יוסי] וידעת היום והשבות מלכות אתה הראית לדעת מלכות דברי רבי יוסי ורבי יהודה אומר אינה מלכות.
העובר לפני התיבה בי"ט של ראש השנה השני מתקיע בשעת ההלל הראשון מקרא [את] הלל. אבל בראש השנה אינו מקרא הלל. ומה שתוקעין במוסף כדמשני בשעת השמד שנו. ופי' ר"י אע"ג דשמדא בטל חיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו. ובירושלמי [פ"ד ה"ח] משני בענין אחר.
שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו התחום ואין מפקחין עליו את הגל ואין רוכבין ע"ג בהמה ואין חותכין אותו לא בדבר שהוא בלאו כגון סכין ולא בדבר שהוא שבות מגלא אבל אם רצה יתן לתוכו מים או יין ולא מי רגלים מפני הכבוד.
<h2>דף לג.</h2>
אין מעכבין התינוקות לתקוע הא נשים מעכבין. והתניא אין מעכבין הנשים. הא רבי יהודה הא רבי יוסי. פירש ר"ת הלכה כרבי יוסי נשים מברכות על תקיעת שופר ועל ציצית ועל כל מצות עשה ואפילו שהזמן גרמא, וכן סומא אע"ג דקיי"ל כרבי יהודה דפטור מכל המצות. עיין פרק הקורא המגילה [כ"ד ע"א]. ותוקעין לנשים ומברכין להן ואפי' מי שיצא כבר, לשון רבינו אבי"ה אכן יש גאונים שכתבו [שטוב] לתקוע ליולדות ולכל נשים טרם יצא התוקע, לאפוקי נפשיה מפלוגתא.
מתעסקין בהן עד שילמדו אפי' בשבת, והדר תני אין מעכבין התינוקות הא לכתחילה לא, הא שהגיע לחינוך והא בלא הגיע לחינוך פירש"י הגיע לחינוך מתעסקין לכתחילה, בלא הגיע לחינוך אין מעכבין. ור"י פירש איפכא.
<h2>דף לג:</h2>
סדר תקיעות שלש של שלש שלש שיעור תקיעה כשלש תרוע(ה)[ות] שיעור תרועה כג' יבבות והתניא שיעור תרועה כג' שברים אמר אביי בהא פליגי יום תרועה ומתרגמינן יבבא וכתיב [שופטים ה'] ותייבב אם סיסרא, מר סבר גנוחי גנח, ומ"ס יילולי יילל. פי' בתוס' כי יש בפרש"י ג' יבבות ג' כחות כל שהוא ולפי זה צריך ליזהר שלא יאריך בשברים כדי ט' קולות כל שהוא דאם כן הוי תקיעה דשיעור תקיעה כתרועה ותרועה ג' יבבות וצריך להאריך בתקיעה קשר"ק יותר מתקיעת קש"ק ובתקיעת קש"ק יותר מתקיעת קר"ק ומיהו אם האריך בכל התקיעות אין לחוש כדאמר ומשך השניה כשתים אין בידו אלא אחת. וכן אם תקע ד' שברים או ה', וכן אם תקע כמה (גניחות) [כוחות] כתרועה דהיינו יבבא, ורבינו יב"א ושאר גאונים פירשו דיבבא הוא שלש כחות של כל שהוא. ומי שלא משך בתקיעה ומושך בשברים אינו יוצא. ועכשיו נוהגין לתקוע בישיבה שלשה פעמים קשר"ק ג' פעמים קש"ק ג' פעמים קר"ק ובעמידה אנו תוקעין במלכיות פעם אחת קשר"ק, ופעם אחת קש"ק, ופעם אחת קר"ק ובזה יש מנהגות רבות חלוקות (ור"ת הנהיג קשר"ק גם לזכרונות ולשופרות) ובפ' החליל [נ"ג ע"ב] אומר אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום ומסיק דלאו כלום לגמרי וצריך לעשותו בנשימה אחת א"כ לרבנן נמי (מיהא) [מודו] בשברים ובתרועה דחדא מילתא היא צריך נשימה אחת. ומיהו רש"י פי' בסוכה ולא כלום שלא יפסיק אלא כדי נשימה אחת ר"ל דכדי נשימה מיהא מפסיק. פי' ר"ת דשלש שברים בנשימה אחת דבמקום תרועה קיימי אבל שאר דקשר"ק לא מסתבר בנשימה אחת וכן פוסק רבינו אבי"ה. מעשה שתקע אחד שני קשר"ק ובשלישית תקע תקיעה וב' שברים והתחיל והתריע ופסקו רבינו אליקים וחתנו רבינו אב"ן כיון דתרועה ושברים שניהם משום תרועה לא הוי הפסק. עוד אירע שתקע בסדר קש"ק ד' שברים ופסקו דאין בכך כלום.
<h2>דף לד.</h2>
אתקין רבי אבהו בקיסרי קשר"ק קש"ק קר"ק דמספקא ליה אי גנוחי גניח אי ילולי יליל או דילמא גנוחי גניח וילולי יליל. ומברכין תחילה לשמוע בקול שופר ושהחיינו וביום שני אין מברכין שהחיינו. ואם יום ראשון בשבת מברכין ביום שני. פסק רב אלפס דאסור לדבר לכל אדם מתחילת ברכות תקיעות מיושב עד לאחר גמר תקיעות שמעומד דכולא חדא היא. מהכא משמע דיכול אחד לתקוע [א"ה בכת"י איתא ולהכי יכול אחר לתקוע] תקיעות שמעומד בלא ברכה. ואם דיבר מענייני התקיעות ומענייני התפלות אין לחוש דהוי כמו [ברכות מ' ע"א] גביל לתורי או טול ברוך.
<h2>דף לד:</h2>
אמר רבי יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא מט' בני אדם כאחת לא יצא ורש"י גורס יצא. תקיעה מזה ותרועה מזה ואפי' בסירוגין ואפי' כל היום כולו יצא. פסק רב אלפס קיי"ל כרבי יוחנן דאמר אפי' שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. וכן בהלל ומגילה אפי' שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש, ורבינו יצחק מסופק משום דרבי אבהו פליג עליה הכא ובפרק מי שמתו [כ"ג ע"א] מסיק דכולא עלמא [אם שהה] חוזר לראש. וקשה הדבר שהציבור בבית הכנסת ביו"ט ואומרים אמת ויציב ופוסקין וממתינין עד שיגמור שליח ציבור זולת.
ת"ר תקיעות וברכות של ראש השנה ויום כפורים מעכבות זו את זו, וקשה הנך דבישיבות היכי נפקי. ויש לומר דהכי פירושו תקיעות, תקיעה ותרועה אי עביד קצת מינייהו לא נפיק, ברכות מלכיות זכרונות ושופרות אי אמר קצת מינייהו לא נפיק.
מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ומריע ותוקע שלש פעמים אבל אי אית ליה שופר מעיקרא כי שמע אסדר ברכות שמע להו אמר רב לא אמרן אלא בחבר עיר.
ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו, ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו. מצוה בתוקעין יותר מן המברכין כיצד שתי עיירות באחת תוקעין ואחת מברכין, הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין אע"ג דהא ודאי והא ספק.
כשם ששליח ציבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב רבי גמליאל אומר ש"ץ מוציא רבים ידי חובתן. תניא אמרו לו לרבי גמליאל לדבריך למה צבור מתפללין אמר להם כדי להסדיר ש"ץ את תפלתו, אמר להן רבן גמליאל [לדבריכם] למה ש"ץ מתפלל אמרו לו להוציא מי שאינו בקי. פירש ר"י פסק בהלכות גדולות יחיד שטעה ולא הזכיר של ר"ח יכוון את לבו לתפלת ש"ץ מתחילה ועד סוף ויוצא אע"פ שהוא בקי כדאמר ר' גמליאל הכא ואע"ג דאמר אותם דבקיאין בעיר לא פטרי הני מילי שלא התפללו כלל, אבל היכא דהתפלל וטעה סגי בש"ץ. וכן משמע פרק תפלת השחר [כ"ט ע"א] דמשני אשאלה הא ביחיד הא בצבור. אמר להם כשם שמוציא מי שאינו בקי כך מוציא את הבקי. אמר רבי יוחנן הלכה כרבי גמליאל בברכות של ראש השנה וי"ה אבל בשאר ימות השנה כל יחיד ויחיד שהוא בקי חייב ואם אינו בקי חבירו מפיק ליה אפי' יחיד דאמרינן [ברכות מ"ה ע"ב] סופר מברך ובור יוצא.
<h2>דף לה.</h2>
בפרק בכל מערבין [מ' ע"ב] מסיק זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. פי' שאין מזכירין את ר"ח הזה ובערוך פירש הערוך (בערוך) [בערך] חדש אין אומרים ר"ח לא בתפלה ולא בזולת. פי' שאין אומרין ובראשי חדשיכם בברכות. ומסיק אומר זמן בר"ה ויוהכ"פ ולומר זמן בלילה שניה עיין פרק ערבי פסחים [ק"ב ע"ב].
אמר רבי אלעזר לעולם יסדיר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל. אמר רבה מסתברא מילתא בברכות של ר"ה וי"ה אבל בשאר ימות השנה לא.
לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי אבל דבעיר אין ש"ץ מוציאו.
יש שאומרים בין בתפילה בין בקידוש זכרון תרועה מקרא קודש אפילו אי איקלע בחול משום דלישנא דקרא הוא ולא מצינו בפסוק יום תרועה מקרא קודש אכן במסכת סופרים [פי"ט ה"ח] איתא בהדיא אי מיקלע ראש השנה בחול לומר יום תרועה מקרא קודש ובשבת לומר זכרון תרועה.
ועל התענית דראש השנה איכא פלוגתא דרבוותא ונתעצמו בראיותיהם, ועל כולם אני קורא ועמך כולם צדיקים. אמנם האוכלים לא יאכלו כל שובעם למען לא יקילו ראשם ותהי' יראת השם על פניהם. והמתענים פעם אחת תענית חלום בר"ה לא יאכל כל ימי חייו בראש השנה כך מקובלני.
במסכת הוריות [י"ב ע"א] ובכריתות [ו' ע"א] אמר אביי להוי רגיל אינש למיכל בריש שתא רוביא וכרתי יש מפרשים רוביא שירבו ישראל וכרתי כדי שיכרתו שונאי ישראל. וקשה א"כ יאכל כל דבר, אם טוב הוא יהי' כנגד ישראל, ואם רעה הוא יהפך כנגד שונאי ישראל, אלא יש לומר רוביא וכרתי שניהם גדילים מהר וסימן טוב הם. וכתבו הגאונים הילכך רגילין לאכול דבש ותפוחים מתוקים סימן לשנה מתוקה. ולא יאכלם בלא ברכה, ואף כי אוכלם תוך הסעודה אחר ברכת המוציא.
